בתקופה הנוכחית, שזכתה לשם “הרנסנס הפסיכדלי”, אנחנו לומדים יותר ויותר על חומרים משני תודעה (בניהם MDMA, פסילוסיבין וLSD) ועל פוטנציאל הריפוי שהם מביאים. אנשים בוחרים להתנסות בחומרים משני תודעה מסיבות שונות – עניין וסקרנות, התפתחות אישית וריפוי עצמי, או מתוך רצון בחוויה מהנה.  

בנוסף, אנו נמצאים בתקופה בה יש פריחה של מחקר בנושא טיפול בעזרת חומרים משני תודעה. מחקרים מראים שתחת התנאים המתאימים, עם מטפלים שמוכשרים לכך, לחומרים אלה פוטנציאל ריפוי משמעותי של הפרעות נפשיות שונות. למשל, פותח פרוקוטול של טיפול ב-MDMA לפוסט-טראומה, שהראה תוצאות מבטיחות. 

במקביל, מסעות פסיכדליים יכולים להוות חוויות קצה מטלטלות. תחום המחקר והטיפול בחומרים משני תודעה היום רואה את האינטגרציה כחלק חשוב ובלתי נפרד מהמסע עצמו. בזמן המסע, אפשר לחוות תחושות מגוונות הכוללות בלבול, אובדן משמעות, שינויים בתפיסת המציאות והעצמי, עצב, חרדה, התרוממות רוח או תחושות אחדות ואהבה. לעתים יכולים לעלות זכרונות קשים ומציפים. בין אם החוויה עצמה הייתה חיובית או מאתגרת (“טריפ רע”), לעתים בסיום המסע יש קושי לחזור לשגרת החיים, להבין את משמעות החוויות ולהתמודד איתן.