האם הדרך אל האושר היא התמדה במטרות או הדוניזם טהור? 

פורסם לראשונה 06/03/2017. נערך 2023. 

המושג YOLO (you only live once), מסמל הלך רוח תרבותי בנושא אושר, לפיו החיים קצרים, לכן אנו צריכים ליהנות כמה שיותר. לצאת לבלות, לנפוש, ללכת לים, לשתות, לאכול ולהיות עם חברים- זוהי כמעט מחויבות.

המסר מחוזק על ידי הרשתות החברתיות, בהן אנו רואים ללא הרף תמונות של אנשים מבלים, נהנים ונראים מאושרים.

הנטייה לשתף כל דבר במדיה החברתית, כאילו “אם זה לא פורסם זה לא קרה”, מראה עד כמה הרחקנו לכת בצורך לשתף רגעים חיוביים או מעניינים בחיינו. כל זה משקף האדרה של הנאות רגעיות, חיפוש תמידי אחר הריגוש הבא. 

 עם כל המסרים הללו, המצווים עלינו ליהנות ולשמוח כל היום כי מחר כבר לא נהיה פה, נראה שלהעביר את החיים בעבודה קשה זה כמעט חטא.

אך אז מזדקפים לזכות העבודה הקשה ביטויים כמו “no pain, no gain”, “מימוש הפוטנציאל”, ומשפיעני רשת שמטיפים להתמדה בדברים קשים ומאתגרים, בלי לוותר. 

אז מהו המתכון המנצח כדי להיות מאושר? האם כדאי לנו לחגוג וליהנות כאילו אין מחר או לעבוד קשה ולהתאמץ לעבר השגת מטרות שמשמעותיות לנו? 

במאמר הנוכחי, אבדוק איזו משתי התפיסות מובילה ליותר אושר בחיים.

למרות הבולטות של שתי הגישות לאושר בתרבות שלנו, הקונפליקט בניהן ממש לא התחיל בזמננו, ומקורו עוד בימי יוון העתיקה:

שתי פרספקטיבות לאושר: אושר הדוניסטי מול אושר אריסטוטלי²

גישת ההדוניזם לאושר

גישה זו הוגדרה לראשונה ע”י אריסטופוס (366-435 לפנה”ס), אשר טען כי מטרת החיים היא לחוות את הכמות הגדולה ביותר של הנאה, וכי אושר הוא הסכום של כל רגעי ההנאה האישיים. לפי הגישה, ככל שנרגיש יותר רגשות חיוביים ופחות רגשות שליליים, כך נהיה מאושרים יותר. על כן, כדי להיות מאושרים, עלינו לנסות למקסם את ההנאות בחיים ולצמצם את הסבל.

ניתן לראות את תרבות ה”חיים רק פעם אחת” כגלגול מודרני של גישת ההדוניזם, התומכת בתגמול מיידי והנאה בטווח הקצר.

הגישה האריסטוטלית לאושר

מנגד, אושר לפי אריסטו (322-384 לפנה”ס), הנקרא גם Eudaimonia, מגיע דרך מימוש פוטנציאל אישי. הוא טען כי על כל אדם “להשיג את הטוב ביותר שבו” על ידי צמיחה בכיוון מימוש האופי האמיתי שלו או שלה וסגנון חיים אותנטי. אריסטו ראה הנאות חושיות כברבריות, וסבר כי אושר אינו תחושה רגעית, אלא תהליך מתמשך המתהווה לאורך החיים.

את גישת ה-eudaimonia של אריסטו ניתן לראות כתומכת במימוש עצמי והצבת מטרות והתמדה בהן לטווח ארוך כדרך הבטוחה לאושר.

מחקרים על אושר ניסו להגיע להבנה, מהו אושר “טוב יותר”. כדי לעשות זאת, צריך ראשית לענות על השאלה: מהו אושר?

מה זה בעצם אושר?

אושר מוגדר במילון כ”הרגשת סיפוק ושביעות רצון”, או “רגש המבטא מצב נפשי של האדם שמקורו בהנאה וסיפוק”.

המדד לאושר שבו משתמשים הכי הרבה במחקרים, נקרא “שביעות רצון סובייקטיבית” (subjective well-being). הוא מורכב משלושה רכיבים בלתי תלויים, שיחד יוצרים אושר:

1. רגש חיובי (למשל, התלהבות, עניין, כוח)
2. רגש שלילי (למשל, עצבנות, פחד, עצב)
3. שביעות רצון מהחיים

הרעיון בהגדרה זו של אושר, הוא שצריך גם להרגיש יותר רגש חיובי ופחות רגש שלילי, אך גם להיות מרוצים מהחיים באופן קוגניטיבי, בלי קשר לרגש נוכחי כזה או אחר.

באיזה סוג אושר תומכת ההגדרה?

חלק מההגדרה מספק תמיכה לגישת ההדוניזם: הנאות קטנות שיעלו את הרגשות החיוביים שלנו, כמו אמבטיה חמה וארוכה בחורף או בילוי בים ביום שמש נעים, יעזרו לנו להיות אנשים מאושרים יותר.

אך איזה סוג של אושר יעלה את המרכיב השלישי- תחושת שביעות הרצון מהחיים?

מרכיבי האושר הם נפרדים זה מזה3. כלומר, ניתן להיות שבעי רצון מהחיים- להרגיש שהחיים שלנו מספקים ומתקדמים בכיוון הנכון- ובו זמנית להרגיש רגשות שליליים בולטים. גם ההיפך הוא הנכון- הנאות בלתי פוסקות לא בהכרח יעשו אותנו שבעי רצון יותר מהחיים.

על כן, נראה שצריך שילוב כלשהו של שני המרכיבים לאושר, גם ריבוי חוויות חיוביות, וגם תחושה שהחיים שלנו בעלי משמעות שהיא מעבר להנאות רגעיות. נבחן את שניהם יותר לעומק. 

 

השקעה במטרות ארוכות-טווח כדרך לאושר

כיצד מטרות ארוכות-טווח תורמות לתחושת האושר האישי?

הליכה בכיוון מטרות ארוכות טווח, תורמת לאושר דרך סיפוק צרכים פסיכולוגיים, אשר לא יכולים להיות מסופקים רק על ידי הנאות ותגמולים רגעיים. הצרכים הללו כוללים, בין היתר2,1:

• אוטונומיה- מוטיבציה עצמית, עצמאות ובחירה אישית
• קומפטנטיות- תחושה שאני טובה במה שאני עושה ומסוגלת להצליח בתחום מסוים
• קרבה לאחרים – קשרים חברתיים חיוביים וחיבור עם אחרים
• תחושת משמעות בחיים- תחושה כי יש מטרה מסוימת לחיים שלנו.
• צמיחה אישית-תהליך מתמשך של פיתוח הפוטנציאל האישי
• התמדה במטרות חשובות היא מספקת כשלעצמה ומעוררת רגשות חיוביים תוך כדי התהליך5. האמן שעובד קשה כדי להקים תערוכה, באמת נהנה ליצור. החוקר שמשקיע את כל כולו במחקר, באמת נהנה לחקור. אנו מקבלים תגמול פסיכולוגי, ואף הדוניסטי, גם על ההנאה בלעשות משהו שאוהבים ושחשוב לנו מבחינה אישית.
• תחושת flow או זרימה4- flow הינו המצב הפסיכולוגי המלווה פעילויות ה”שואבות” אותנו. אנו לחלוטין מרוכזים בפעולה, מאבדים תחושת זמן ולא שמים לב לרעב או לתחושות גופניות. הדבר קורה כאשר רמת הכישורים שלנו מתאימה לרמת האתגר, ויש סיכוי גבוה יותר שנרגיש flow תוך כדי עיסוק בפעולה שמעניינת אותנו ושאנו מוצאים אותה משמעותית.

מעניין כי מצב פסיכולוגי זה איננו בהכרח כולל רגש של הנאה תוך כדי הפעולה- אנשים מתארים תחושה טובה מאוד לאחר מכן. בפעילות הנעשית לשם הנאה הדוניסטית, לעומת זאת, התחושה החיובית היא במרכז המודעות.

מעבר לכך, בפעילות שכל מטרתה היא למקסם הנאה, קיימת בעיה של הסתגלות. בעיה זו אפילו קיבלה שם:

הליכון הנאה והליכון סיפוק

מחקרים חזרו שוב ושוב על הממצא ששינוי בנסיבות בחיים כמעט ולא משנה את מידת האושר של האדם. כך למשל, אצל אנשים שזכו בלוטו, מידת האושר שלהם בהתחלה עלתה משמעותית, אך לאחר כשנה רמת האושר שלהם הייתה דומה לזו של אנשים שמעולם לא זכו בלוטו.

או כפי שכתב חתן פרס הנובל דניאל כהנמן6: “אף על פי שאנשים מגיבים בעוצמה רגשית גדולה על שינויים גדולים בחייהם, תגובות אלה שוכחות כמעט לחלוטין, ולעתים קרובות גם די מהר”.

שני מונחים יכולים להסביר את התופעה:

• הליכון הנאה (hedonic treadmill)-  נניח ואני רגילה לאכול מנות פשוטות (סנדוויץ’ מהבית) ופתאום אני מתחילה עבודה חדשה, מקבלת כרטיס תן-ביס ואוכלת כל יום במסעדות. רמת האוכל של המסעדות תהפוך לבייסליין החדש שלי. מה שנראה לי טוב מאוד יעלה בדרגה. התוצאה היא שאהיה מסופקת באותה מידה כמו לפני השינוי.
• הליכון סיפוק (satisfaction treadmill)- לפי הליכון הסיפוק, השיפור בתנאים כן יספק לי יותר הנאה, אך מצד שני השאיפות שלי יעלו –ואני אשאף לאכול במסעדות שף. העלייה בשאיפות תגרום לכך שעדיין אהיה מסופקת באותה מידה כמו לפני השינוי.

כאשר מדובר במטרות ארוכות טווח, גם המטרה עצמה חשובה. האם המטרה מותאמת למקסם את האושר שלנו? המטרה צריכה להתאים לערכים שלנו. יש מטרות שבטווח הארוך לא יעשו אותנו מאושרים. 

אז איך בוחרים מטרה? 

כדי למקסם את האושר שלנו, יש מספר פרמטרים שהמטרה צריכה לפגוש: 

• המטרה צריכה להיות מבוססת פעילות (“להשתפר בנגינה בצ’לו”) לעומת מבוססת נסיבות (מטבח חדש לבית). זאת מאחר וכמו שראינו, לשינויי חיים קל להסתגל.
• מטרות הקשורות לכסף, מראה חיצוני או פרסום הן פחות אפקטיביות בטווח הארוך לעומת מטרות הקשורות למתן עזרה, צמיחה אישית וקשרים בינאישיים7.
• המטרה צריכה להיות תואמת את הערכים והיכולות האישיות, ולא להגיע מתוך לחץ חיצוני או רצון לרצות אחרים7.
• לא מספיק שיש מטרה- צריך גם להתמיד בה. בניסוי, נתנו לאנשים לבחור לעצמם מטרות משמעותיות וביקשו מהם לנסות להשיג את המטרה במשך חצי שנה. רק אלו שהשקיעו באופן מתמיד במטרה, חוו עלייה משמעותית במידת האושר8. בנוסף, תכונת ה-Grit, שפירושה התמדה ותשוקה למטרה ארוכת-טווח מסוימת, היא בקשר חיובי לכל מרכיבי האושר: יותר רגשות חיוביים, פחות רגשות שליליים ויותר שביעות רצון מהחיים3.

לאור הטענות הללו, האם כדאי לנו להעביר את הזמן הפנוי שלנו אך ורק ע”י השקעה במטרות ארוכות-טווח?

כנראה שלא. גם הנאות רגעיות שיש לנו בחיים הן חשובות לרווחה הנפשית שלנו. 

 

הדוניזם והנאות קצרות-טווח כדרך לאושר

לפעילויות של הנאה קצרת-טווח יתרונות שלא בהכרח קיימים בהליכה אחר מטרות ארוכות-טווח8:

• פיתוח וחיזוק יחסים בינאישיים– פעילויות פנאי מהנות רבות, כגון חופשה, מסעדה טובה או צפייה בסדרה בלילה, אנו עושים עם האנשים האהובים עלינו. הדבר מאפשר הזדמנות לשוחח ולהתקרב, כמו גם ליצור חוויות משותפות נעימות. (לעומת זאת, אם התחביב או המטרה ארוכת-הטווח “גונבת” זמן רב מהיום- נקדיש פחות תשומת לב לבן-הזוג או הילדים).
• הזדמנות ללמידה- דרך צריכת תוכן כספרים, סרטים או מוזיקה, ניתן ללמוד מידע ועובדות חדשות על הסביבה והתרבות שאנו חיים בה. כך מתעמק הידע הכללי.
• ריענון מחדש – פעילות פנאי קלילה מספקת מנוחה לגוף ולנפש, תורמת לתחושת שלווה ורוגע ומאפשרת “מילוי מצברים”.

המידה הטובה: דרך האמצע

כפי שהוזכר, אריסטו טען כי אושר הוא ביטוי של מימוש הפוטנציאל האישי וצמיחה עצמית בדרך הנכונה לנו.

יחד עם זאת, חלק מרכזי בהגותו של אריסטו הוא “עיקרון המידה הטובה” (virtue) 2:

“פחד וביטחון, תיאבון וכעס ורחמים ובכללי הנאה וכאב יכולים להיות מורגשים יותר מדי או מעט מדי, ובשני המקרים לא נכון. אך, להרגיש אותם בזמנים הנכונים, בהקשר לאובייקטים הנכונים, כלפי האנשים הנכונים, עם המוטיבציות הנכונות ובדרך הנכונה, הוא גם ברמת האמצע וגם הכי טוב, וזה מאפיין את המידה הטובה”.

במחקר על מה עושה אנשים מאושרים9, בדקו איזה מהשאיפות עושה אנשים ליותר מאושרים: הדוניזם, משמעות או flow. גילו שכל אחת מהשאיפות היא בקשר חיובי עם אושר, אך הדוניזם פחות מהאחרות. הממצא החשוב היה שהאנשים הכי מאושרים היו אלה שהחזיקו בכל שלוש השאיפות, אותם הגדירו החוקרים כחיים את ה”חיים המלאים”.

אולי הביטוי הנכון ביותר בתשובה לשאלה איך להיות מאושר הוא “work hard, play hard”, או באופן מדויק יותר: עבוד קשה, על דברים משמעותיים, מתוך הסיבות הנכונות, ושחק במידה, בעיקר עם האנשים שאתה אוהב.

לסיכום: הדרך אל האושר

הסיבה שאנו לא יכולים לאכול טוב, לראות טלוויזיה או להשתזף בבריכה כל הדרך אל האושר, היא שכשאנחנו אומרים “אושר”, אנו מתכוונים לעוד דברים מלבד הרגשה טובה.

אנו זקוקים גם לתחושת משמעות בחיים, אוטונומיה, מסוגלות עצמית וקרבה לאחרים. מטרות משמעותיות והתקדמות יומיומית כלפי המטרות האלה, מעניקות לנו את התוספות הללו, אשר מובילות בתורן לסיפוק מהחיים.

סיכם זאת במדויק ג’ון סטיוארט מיל (שדווקא מזוהה עם הגישה ההדוניסטית)2:

“אלה שבאמת שמחים הם אלו שדעתם מקובעת על משהו מלבד האושר האישי שלהם: על האושר של אחרים, על שיפור האנושות, אפילו על מטרה אמנותית כלשהי. בעת שהם מכוונים למשהו אחר, הם מוצאים אושר בדרך”.

________

מקורות

1. Ryan, R. M., & Deci, E. L. (2001). On happiness and human potentials: A review of research on hedonic and eudaimonic well-being.Annual review of psychology, 52(1), 141-166.
2. Ryff, C. D., & Singer, B. H. (2008). Know thyself and become what you are: A eudaimonic approach to psychological well-being.Journal of happiness studies, 9(1), 13-39.
3. Singh, K., &Jha, S. D. (2008). Positive and negative affect, and grit as predictors of happiness and life satisfaction.Journal of the Indian Academy of Applied Psychology, 34(2), 40-45.
4. Csikszentmihalyi, M. (1990). The Psychology of Optimal Experience. New York.
5. Stebbins, R. A. (2001). The costs and benefits of hedonism: Some consequences of taking casual leisure seriously.Leisure Studies, 20(4), 305-309.
6. כהנמן, ד. ועמיתים (2005). רציונליות, הוגנות, אושר. כתר.
7. Headey, B. (2008). Life goals matter to happiness: A revision of set-point theory.Social indicators research,86(2), 213-231.
8. Sheldon, K. M., Abad, N., Ferguson, Y., Gunz, A., Houser-Marko, L., Nichols, C. P., &Lyubomirsky, S. (2010). Persistent pursuit of need-satisfying goals leads to increased happiness: A 6-month experimental longitudinal study.Motivation and Emotion,34(1), 39-48.
9. Peterson, C., Park, N., & Seligman, M. E. (2005). Orientations to happiness and life satisfaction: The full life versus the empty life.Journal of happiness studies,6(1), 25-41.