סיבה מפתיעה לדחיינות – רמת האמפתיה למי שנהיה בעתיד 

סקר רחב בארצות הברית גילה כי ל-47% מהאמריקאים, אין 400$ פנויים למקרה חירום. קראתי את הנתון הזה בכתבה מאירת-עיניים של ה-Atlantic, בה ניל גבלר, עיתונאי מצליח, דיבר בגלוי על קשייו הכלכליים. הוא תיאר כיצד לאורך השנים קיבל שורתהחלטות אשר לא אפשרו לו לחסוך כסף: להתגורר בדירה בניו-יורק, לשלוח את הבנות לבתי ספר פרטיים ולשלם מיסים מאוחר יותר, בתוספת ריבית. המתבונן על איש המעמד הבינוני-גבוה הזה מבחוץ, בעל הקריירה המצליחה, לא יכול היה לנחש כי נאלץ להלוות כסף מבנותיו כדי לשלם על חימום. “הנחתי שאתגבר על כל בעיה, כשהיא תגיע”, מסביר, “אף פעם לא חשבתי שאולי לא ארוויח מספיק”.

ע”פ התפיסה של כותבת הבלוג הידוע “הסולידית“, התנהלות כלכלית שכזו היא שערוייתית. היא מטיפה לחיסכון מאסיבי, מחייה מתחת לאמצעים והשקעה בבורסה, כדרך לעצמאות כלכלית.

שתי צורות החשיבה הן שונות מאוד במידה שבה הן לוקחות בחשבון את העתיד, על חשבון ההווה. אנשים המסכימים עם הגישה של “הסולידית”, דוגלים בעיקרון ההקרבה בהווה, כדי להינות מעתיד כלכלי טוב יותר. לעומת זאת, אנשים החושבים כמו גבלר, נותנים משקל רב יותר להווה. 

חלק מהשוני בתפיסות נעוץ באופן שבו כל אחת מהגישות תופסת את ה”אני העתידי” – האדם שנהיה בעתיד. אנשים שמעדיפים להינות בהווה על חשבון העתיד, נוטים להאמין כי העצמי העתידי שלהם הוא “כשיר” יותר מזה הנוכחי – הם מאמינים שבעתיד הם יהיו מסוגלים להרוויח יותר כסף, ושתהיה להם יכולת טובה יותר להתמודד עם בעיות. לעומת זאת, אנשים שמתחשבים יותר בעתיד, רואים את העצמי העתידי כהמשך ישיר של ההרגלים שלהם בזמן הנוכחי. איזו קבוצה לדעתכם חוסכת יותר כסף? 

Future Discounting- הפחתת העתיד

Future discounting היא הנטייה לשים משקל גדול יותר על ההווה לעומת על העתיד. כולנו עושים זאת מדי פעם, כשאנו אוכלים פנקייק עם נוטלה, מוותרים על אימון או קונים עוד חולצה למרות שלא באמת צריך. אך, יש אנשים אשר באופן עקבי מקבלים החלטות שמיטיביות עם “העצמי הנוכחי”, על חשבון “עצמי עתידי” רחוק יותר. הנטייה הזו מובילה לרמת חיסכון נמוכה יותר ודחיינות כרונית.

סדרת מחקרים מהשנים האחרונות זיהו את המקור הפסיכולוגי לנטייה הזו. 

כבני אדם, אנו לא נשארים אותו דבר לאורך זמן. אנו כל הזמן משתנים, פיזית ותודעתית. יש אנשים שיכולים לראות את השינוי הזה כנמצא על רצף אחד – למרות שנהיה אנשים שונים בעתיד ממה שאנו היום – עדיין נהיה “אנחנו”. לעומת זאת, יש אנשים שרואים את האני העתידי כמעט כאדם אחר, לא כהמשך ישיר של עצמם בהווה. ואז, הם פחות מתחשבים בו. 

נסו לדמיין מה תעשו בעוד 5 שנים מהיום. האם אתם הגיבור הראשי או שאתם צופים בסיטואציה כמו בסרט?
כאשר אנשים מדמיינים את עצמם בעתיד, הם נוטים לעשות את זה כצופים מהצד, כך שהם רואים את התנהגות האדם שיהיו, ולא את המצב הפנימי שלו. 

חוקרים מסטנפורד בדקו את הפעילות המוחית של נבדקים בעת החשיבה על עצמם בהווה, לעומת על עצמם בעתיד. הם ראו שיש אנשים, שכאשר הם חושבים על עצמם בעוד 10 שנים, הפעילות המוחית שלהם דומה לזו שנמדדה כאשר חשבו על אנשים שלא הכירו אישית. 

החוקרים הלכו צעד קדימה וביקשו מהנבדקים לבצע מטלה של future discounting: לבחור בין קבלת תגמול כספי נמוך יותר היום, לעומת תגמול גדול יותר בעוד מספר חודשים. נמצא כי ככל שהפער בפעילות המוחית בין החשיבה על עצמי היום לבין החשיבה על עצמי בעוד 10 שנים גדול יותר, כך הנבדקים נטו יותר לבחור בתגמול מיידי נמוך יותר לעומת תגמול עתידי גדול יותר.

במילים אחרות, ככל שהמשתתפים בניסוי התייחסו לעצמם בעתיד כפי שהיו מתייחסים לאדם זר – כך הם פחות התחשבו בעצמי העתידי שלהם. 

במחקר אחר, החוקרים אמרו לנבדקים שמטרת המחקר לבחון את תגובותיהם למשקה מגעיל (רוטב סויה וקטשופ מעורבבים יחד). ביקשו מהם לבחור כמה ירצו לצרוך מהמשקה, והסבירו להם שככלל שיצרכו יותר מהמשקה, כך הם יסייעו יותר להצלחת הניסוי. חלק מהמשתתפים בחרו עבור עצמם, חלק אחר עבור  מישהו אחר, וחלק בחרו עבור עצמם בעוד שבועיים.
האנשים שהחליטו כמה מהמשקה ישתו באותו הרגע, נטו לבחור את הכמות הקטנה ביותר- כפית אחת בממוצע. אך, אלה שקיבלו את ההחלטה עבור אדם אחר אוו עבור עצמם בעתיד, בחרו כמות גדולה הרבה יותר- כרבע כוס בממוצע. כלומר, אפילו כלפי עצמנו בעוד שבועיים בלבד אנחנו לא ממש אמפתיים. 

הממצאים האלה מסבירים מדוע אנשים מעדיפים להשאיר משימות מעצבנות לאחר כך, או לאכול את הקינוח בהווה. עדיף להם שמישהו שהם “לא מכירים” יסבול, גם אם זה הם עצמם – בעתיד.

מידת ההמשכיות של העצמי

יש אנשים שחושבים שהם ישתנו לבלי היכר בשנים הבאות. שההעדפות, הדעות והשאיפות שלהם לא יישארו אותו הדבר. אולם, גם אנשים כאלה, יכולים לראות עצמי עתידי כהמשך ישיר שלהם, אם הם מאמינים שגרעין האישיות שהוא הם עצמם- יישאר יציב.
ניתן למדוד את המידה שבה אנשים מרגישים שהעצמי העתידי שלהם הוא המשך ישיר לעצמם כיום, בעזרת הדיאגרמות הבאות. חפיפה מלאה מראה על תפיסת המשכיות מושלמת, ואילו חוסר חפיפה מראה על תפיסת זרות מלאה בין העצמי הנוכחי לעתידי.

אך גם אם אני רואה את עצמי בעתיד כאדם זר, שאני לא מכירה- האם זה מספיק כדי להתנהג אליה לא יפה? יש בכך מסר לא כל כך אופטימי לגבי האנושות: ברוב המקרים, נעדיף למקסם את הרווח של עצמנו, על חשבון הרווח של מישהו אחר.
אך עדיין, כך בדיוק אנו נוהגים כבני אדם. יש לכך הסבר אבולוציוני. אנו שואפים להצליח לשרוד, גם אם זה על חשבון אחרים. יוצאי הדופן הם מקרי אלטרואיזם (שגם הם, יש הטוענים, אינם נטולי אנוכיות). אולם, כשאנו פוגעים בעצמינו בעתיד בגלל המנגנון הזה – זה מתחיל להיות בעייתי.

אז איך להתגבר על המנגנון האבולוציוני הזה? 

אמפתיה כלפי האני העתידי 

“כאשר אנו מדמיינים כאב בעתיד, אנו מדמיינים אותו פחות בבירור, או באופן שגוי מאמינים שהוא יהיה פחות אמיתי או פחות כואב”. (פארפיט, 1971).

מחקרים גילו שאנחנו באמת לא כל כך טובים בלדמיין איך נרגיש בעתיד. מחקרים רבים בנושא “חיזוי רגשי” (affective forecasting) מראים למשל, כי בני אדם חושבים שזכייה בלוטו תעשה אותם מאושרים הרבה יותר, לעומת מה שבאמת מרגישים אנשים שזוכים בלוטו. 

הרבה פעמים יש לנו סוג של תפיסה מוטעית, שבעתיד “יהיה לנו יותר חשק”. אין לי כוח לנקות עכשיו את הבית, אך בעוד שלושה ימים וודאי יהיה לי. כמובן שכאשר עוברים שלושה ימים, עדיין אין לנו חשק באותה המידה, אם לא יותר. 

חוקרים אומרים שכדי להתחשב יותר בעצמנו העתידי, עלינו לסגל יותר אמפתיה כלפיו. ממש כמו שבשביל להתחשב באדם זר, אנו צריכים להבין מה הוא מרגיש ולשים את עצמנו בנעליו. כלומר, הדרך לשליטה עצמית היא לקיחת נקודת המבט של עצמנו, בעתיד. 

כדי לפתח יותר אמפתיה לעצמי העתידי, אפשר לדמיין או לכתוב על איך נרגיש בעתיד, איך ניראה, מה יהיה חשוב לנו. כך נוכל להרגיש קרובים יותר לעצמי העתידי שלנו ולהבין טוב יותר את תחושותיו. 

למשל, במחקר, הראו לסטודנטים תמונה של עצמם היום, ושל עצמם בעוד 50 שנה, בעזרת הדמיה ממוחשבת. במחקר ביקשו מהם להקצות סכום כסף מסוים לחיסכון לפנסיה. ככל שהקצו יותר כסף לחיסכון, כך הפרצוף של עצמם בעתיד נראה שמח יותר, וההיפך. הסטודנטים שראו את התמונות שלהם כזקנים, בחרו בממוצע לחסוך 30% יותר מהסטודנטים שראו רק תמונה של עצמם כרגע.

 

לסיכום, מחקרים מראים שאנחנו לא נחמדים כל כך כלפי העצמי העתידי שלנו. אנו רואים אותו כאדם זר, ומצפים ממנו לפצות על הנזק שגרמנו בהווה. אנו לא חוסכים עבורו מספיק כסף או שומרים על כושר ותזונה בריאה. מצד שני, אנחנו מצפים ממנו שיעשה דברים שונים ממה שאנו עשינו עד כה – שכן יחסוך כסף, ינקה את הבית, ויאכל בריא. 

מה שיכול לסייע לנו הוא לחשוב על העצמי העתידי כהמשך ישיר שלנו היום, ולדמיין איך ירגיש בעתיד. כך נוכל להתחשב בו יותר. 

ועם כל זאת, אנו חיים בהווה. רק ברגע הנוכחי, החוויה שלנו היא ממשית. התחשבות יתרה בעתיד על חשבון ההווה גם לא תטיב איתנו ועם היכולת שלנו להינות מהרגע. מילת המפתח היא איזון. 

פורסם לראשונה במרץ 2017. נערך ב-2023.