איך להיות בעלי יותר כריזמה וקסם אישי?
פורסם לראשונה 03/07/2017. נערך 2023.
יש אנשים שנולדו עם נטייה טבעית לכריזמה. אבל כריזמה, מסבר, היא תכונה שאפשר ללמוד ואפילו להשתפר בה משמעותית.
כריזמה היא תכונה חשובה גם בסיטואציות יומיומיות פשוטות. כשאנו רוצים להעביר מסר מסוים, לבקד בקשה מאדם אחר, או להשיג את תשומת לב בן או בת זוגנו, אנו רוצים שיקשיבו לנו. כשאנו פוגשים אנשים חדשים, אנו מעוניינים שיחשבו עלינו דברים טובים.
אז איך עושים את זה?
כאשר טראמפ ניצח את קלינטון בבחירות לנשיאות בארה”ב, הרבה אנשים חשבו שזה תמוה שאדם כמו טראמפ, שנודע בהתנהגותו הבוטה, והדעות הגזעניות, נבחר לנשיא ארצות הברית. רבים חשבו שזה לא שהעם האמריקאי חיבב את טראמפ באופן מיוחד. הם פשוט לא היו נאורים מספיק כדי לבחור אישה לנשיאות. אילו קלינטון הייתה גבר, טענו, וודאי הייתה נבחרת.
חוקרת מאוניברסיטת INSEAD החליטה לבחון את הטענה הזו. היא לקחה שחקנים אשר שחזרו במדויק את העימות בין טראמפ וקלינטון. השחקנים חזרו על שפת הגוף שלהם, על הדברים שאמרו ועל טון הדיבור שלהם. ההבדל היחיד היה שאת טראמפ שיחקה אישה, ואת קלינטון גבר.
הקהל הצופה עדיין הביע תמיכה מובהקת בטראמפ, למרות שהדמות שלו הייתה נשית. משהו בשפת הגוף שלו, בדברים שאמר ובצורה בה אמר אותם- גרמו לאנשים לצודד בטראמפ. הוא פשוט היה יותר כריזמטי.
בספרה “Captivate“, וונסה ואן אדווארדס, חוקרת התנהגות, חולקת טיפים מעולים על איך להיות יותר כריזמטיים. הקרדיט לחלק מהטיפים שאני משתפת כאן הוא שלה.
1. גרמו לאנשים להרגיש מוערכים
“אנשים לא יזכרו מה אמרת, הם יזכרו איך גרמת להם להרגיש”
אנשים אוהבים אנשים שגורמים להם להרגיש טוב. זהו הבסיס של כריזמה וקסם אישי. האנשים הכריזמטיים באמת, מודעים יותר לרמזים חברתיים. הם שמים יותר לב לאיך אנשים בסביבתם מרגישים.
אחת הדרכים הכי אפקטיביות לגרום לאנשים להרגיש מוערכים, היא להביע סקרנות. להראות כי אנו מעוניינים להכיר אותם באופן כנה. לשאול שאלות של למה ולא רק מה. לגרום לאנשים לספר את הסיפור שלהם. שאלות כמו: “מה הדבר הכי טוב שקרה לך היום?” או, “למה בחרת דווקא בעבודה הזו?” משדרות עניין ורצון להכיר טוב יותר. הדגש כאן הוא על כנות. אנשים פופולריים, אומרת ואן אדווארדס, באמת מחבבים יותר אנשים אחרים. וזה מביא אותנו לנקודה הבאה שלנו.
2. היו כנים
בסקר שערכה ואן אדווארדס, התכונה “זיוף” הוכתרה כאחת התכונות שהכי מעצבנות אותנו באנשים אחרים. למרות שאנחנו לא תמיד מצליחים לזהות הבעות פנים עדינות, אנחנו טובים מאוד בלזהות חיוך מזויף. אמנם אנו מחבבים יותר אנשים חיוביים, אך נעדיף כנות על פני חביבות מזויפת.
3. הידבקו בתכונות חיוביות
קיימת תופעה פסיכולוגית הנקראת “spontaneous trait transference” או “העברת תכונות ספונטנית”. לפיה, כאשר אומרים דברים לא טובים על מישהו אחר, אנשים נוטים לייחס את אותן תכונות גם לאדם שמזכיר אותן. כשמישהי אומרת “היא כזאת מעצבנת”, המילה “מעצבנת” נדבקת לזו שאמרה אותה.
זה עובד גם הפוך. אם נציין דברים חיוביים על אנשים אחרים, ייחסו לנו את התכונות הללו. על הדרך, נהנה גם מאפקט ההילה – כאשר אנשים שומעים תכונה חיובית אחת על אדם מסוים, הם חושבים שיש לו עוד הרבה תכונות טובות. לכן למשל, אנשים נוטים לחשוב שאנשים יפים הם גם יותר אינטליגנטיים ומוכשרים.
לאחרונה צפיתי בראיון עם ג’וני דפ. לאורך הראיון דפ הזכיר אנשים רבים עימם עבד, ועל כל אחד מהם הייתה לו מילה טובה. הוא תיאר כמה היו מוכשרים, כמה למד מהם, איך הוא מודה על הזכות לעבוד איתם. כששמעתי אותו מספר על כל האנשים המדהימים שעבד איתם, לא יכולתי שלא לחשוב גם עליו דברים דומים. סיימתי את הצפייה בתחושות חיוביות במיוחד כלפי דמותו של דפ (למרות שהייתי מודעת לבעייתיות המקושרת אליו סביב היחסים עם גרושתו).
4. היו מספרי סיפורים
כשאנחנו מספרים סיפור, אנשים לא רק מקשיבים למה שאנחנו אומרים, אלא מרגישים חלק מהחוויה. אפילו סיפורים קצרים ופשוטים תופסים את תשומת הלב של האחר ועוזרים לחבר בין אנשים.
נתקלתי בתופעה הזו כשהייתי מתרגלת באוניברסיטה. הייתי צריכה להעביר מצגות על נושאים תאורטיים שונים. כשהסברתי את החומר האקדמי בעל פה, רוב העיניים של הסטודנטים היו שקועות במחשב או בפלאפון. אך ברגע שאמרתי, “אני זוכרת שפעם…”, או “הכרתי מישהו ש..”, לפתע כל העיניים נישאו אליי באחת.
יש לנו נטייה בסיסית להתחבר לסיפורים. המבנה הבסיסי של סיפור- אירוע בולט, קונפליקט ופתרון – הולך איתנו כבר אלפי שנים. האנשים המצליחים ביותר יודעים את זה. נדיר היום לפתוח ספר או לשמוע הרצאת טד שאינם מתחילים בסיפור.
5. הדגישו דמיון ולא הבדלים
יש פרק ב”מפץ הגדול”, בו הווארד חוזר מהמסע שלו לחלל בתחושת עילוי. הוא מנסה לנצל כל הזדמנות לספר לאנשים כמה מדהימה הייתה החוויה הזו. אך למרבה אכזבתו, אף אחד לא מעוניין להקשיב לו. איך יכול להיות שחוויה כה מטורפת כמו לטוס לחלל, נתפסה כמשעממת? החוויה הזו הייתה שונה כל כך ממה שאנשים שהכירו, שהיכולת להזדהות איתה נעלמה.
כאשר אנו מדגישים את ההבדלים בינינו לבין אנשים אחרים, במקום את נקודות הדמיון, אנו מגדילים את המרחק הבינאישי. אפשר למצוא נקודות דמיון עם כל אחד, אם רק נחפש אותן.
6. היו מכווני מטרה
אנשים כריזמטיים יודעים מה הם רוצים, ולא מסתירים את זה. ההיפך, הם מדברים על האג’נדה שלהם בכל הזדמנות, גם אם היא שונה או לא צפויה. רוב האנשים בעולם מעדיפים שיגידו להם מה לעשות, שיספקו להם הכוונה. רובנו מתקשים עם חוסר ודאות ועם מצב שבו האחריות היא לינו.
כדי להיות יותר כריזמטיים, חשבו מראש על דברים שהייתם רוצים להשיג בסיטואציות שונות, בעבודה, באירועים חברתיים, או בחיים בכלל. היו גלויים עם אחרים גבי המטרה, ופעלו על מנת להשיג אותה.
7. בלי ידיים בכיסים
ידיים חשופות הן סימן לא מילולי לאמון. הנשיא טראמפ משתמש בכמות מגוחכת של תנועות ידיים. מיד לאחר שנשבע אמונים לנשיאות, ולפני שהחל לשאת דברים, הוא כבר סימן לאומה על אופטימיות לגבי העתיד. זאת באמצעות תנועת ידיים בסיסית של “thumbs up”. לאחר מכן, הוא השתמש ב-640 תנועות ידיים נוספות לאורך הנאום שלו.
תנועות ידיים הן תקשורת לא וורבלית היוצרת חיבור ואמון בקרב הקהל. מצד שני, שילוב ידיים, או ידיים בכיסים, משקפים סגירות וריחוק.
8. יצרו קשר עין
בניסוי רחוב בו השתתפו 100 אלף אנשים ב-156 ערים שונות, ביקשו מאנשים ליצור קשר עין במשך דקה אחת. התגובות של המשתתפים היו מדהימות: הם סיימו לרוב בצחוק, דמעות או חיבוק.
קשר עין גורם להפרשת אוקסיטוצין, הורמון המעודד קרבה ואמון בין אנשים. אנו מתוכנתים לפרש קשר עין כסימן לא וורבלי של אמון ואהדה. כאשר אנחנו אוהבים מישהו, אנחנו מסתכלים עליו יותר.
ואן אדוורדס מציעה לנסות קשר עין עמוק – להבחין בצבע העיניים של האדם עימו אנו משוחחים. מדהים כמה פעמים אנחנו יכולים להכיר מישהו די טוב, ולא להצליח להיזכר בצבע העיניים שלו.
קשר עין משדר לאדם אחר שאנו איתו במאה אחוז, וזה גורם לו להרגיש מוערך ורצוי. הצצה בטלפון במהלך שיחה, או מבט מעבר לכתף, כאילו אנו מחפשים מישהו מעניין יותר לדבר איתו, ירחיקו את האדם שמולנו. אבל, כדאי להיזהר שלא להפוך את נעיצת המבט לקריפית מדי. האופטימום הוא יצירת קשר עין במשך 60-70% מזמן השיחה.
9. השתמשו בשונות ווקלית
מכירים את זה שהקארדשיאנס מדברות על בגידות, משברים או על סוג עלה החסה בסלט באותו הטון השטוח והאדיש? זוהי האנטי-תזה של דיבור סוחף וכריזמטי.
השתמשו בסימני קריאה, סימני שאלה, כתב נטוי ומודגש, נקודות ופסיקים – גם בדיבור. שונות ווקלית, בניגוד לדיבור מונוטוני, תעזור להדגיש את המסר שאנחנו רוצים להעביר, ולעורר את תשומת לב המאזינים.
10. שפרו את תמונת הפרופיל
היום כריזמה מתבטאת לא רק במפגש של פנים מול פנים. גם הכריזמה שלנו ברשת היא בעלת אפקט חשוב על מידת ההשפעה שלנו. לאנשים עם תמונות פרופיל חזקות יותר, יש יותר עוקבים.
תמונת הפרופיל הטובה ביותר היא לא בהכרח זו שצולמה בסטודיו על ידי צלם מקצועי. תמונת פרופיל חזקה, היא כזו ששפת הגוף בה מראה על חום וקומפטנטיות.
איך לשפר את תמונת הפרופיל?
ראשית, כדאי לחייך, אך חשוב שהחיוך יהיה אמיתי- כזה שמערב את הקמטים בצד העין. יש להימנע מ”smirk”- מן חצי חיוך לצד. זוהי הבעת פנים המבטאת בוז וסלידה. בנוסף, הטייה של הראש מעט הצידה משדרת לאנשים כי אנחנו אנשים חמים ונעימים.
בנוסף, לתמונת פרופיל מוצלחת, כדאי להימנע מיותר מדי זום אין- זה עלול להלחיץ אנשים (בדומה לחוסר הנעימות שחשים כשמישהו עומד קרוב מדי).
לבסוף, מחקר מצא שלמרות שאנשים חושבים שהם נראים טוב יותר בתמונות סלפי, אחרים חושבים ההיפך. מנקודת המבט שלהם, אנחנו אטרקטיביים יותר בתמונות שצילמו אותנו אחרים. אז במקום לבחור את התמונה הכי טובה מבין 50 הסלפיז שלקחנו, עדיף פשוט לבקש ממישהו אחר לצלם אותנו.
11. היו חקיינים
יש לנו במוח נוירונים הנקראים “נוירוני מראה”. הם פועלים כשאנו צופים במישהו אחר מבצע פעולה מוטורית, ומעודדים אותנו לבצע את אותה פעולה. כאשר אנו מחקים את שפת הגוף של אדם אחר, אנו משדרים לו באופן לא וורבלי שאנחנו מחבבים אותו.
מחקרים מצאו שכאשר שני אנשים מחבבים זה את זה, הם מחקים את תנועות הגוף אחד של השני במהלך השיחה. מאז שהתחלתי להיות מודעת לכך, אני שמה לב לזה כל הזמן. למשל, אני יכולה לדבר עם חברה, ופתאום לשים לב ששתינו עושות בדיוק אותן תנועות עם הידיים.
12. הפחיתו שליליות
אנשים שמתלוננים הרבה או מביעים ביקורת על כל דבר, הם פחות כריזמטיים.
נכון, כולנו שליליים לפעמים. כדי להגביר את הכריזמה שלנו, רצוי לעבוד על רמת הסטרס והביקורתיות שלנו. האנשים הכריזמטיים ובעלי הקסם האישי הרב ביותר, הם אלה המצליחים לשמור על חוש הומור וגישה חיובית גם תחת לחץ.
13. הדגישו פוטנציאל ולא הישגים
מסתבר שלפחות מבחינת כריזמה, פחות חשוב לנצח באופן ממשי. יותר מעניינת העובדה שאנו עומדים לקראת משהו גדול או חשוב. חוקרים מהרווארד מצאו כי הדגשת הפוטנציאל חשובה יותר מזכייה או הישגים. “אני מועמדת לפרס” נשמע מבטיח יותר מאשר “זכיתי בפרס”. הסיבה היא שאנחנו מתלהבים מעצם הפוטנציאל של אנשים להיות ה”דבר הגדול הבא”. חוסר הוודאות שיש בפוטנציאל יוצר יותר עניין והערכה אצל אחרים.