מתי כעס הוא מועיל? 

פורסם לראשונה 28/05/2017. נערך 2023. 

בארץ ישראל, מקובל מאוד להביע כעס במרחב הציבורי בתגובה לאירועים פוליטיים ובטחוניים. 

אבל זה לא ככה בכל מקום בעולם. למשל, לאחר הפיגוע בהופעה של אריאנה גרנדה במנצ’סטר ב-2017, נשמעו קולות המבקרים את אופן ההתמודדות של הציבור הבריטי עם ההתקפה.

בטור למגזין ספייק, כתב עורך המגזין ברנרד אוניל כי הקולות של פוסט האירוע היו בעלי מסר אחיד של: “היו מאוחדים. תאהבו. אל תיכנעו לשנאה”, או במילים אחרות  “All you need is love”. הוא טוען כי החברה רואה ברגשות כמו כעס, שנאה וזעם, רגשות נחותים שיש לדכא אותם. למרות זאת, דווקא רגשות אלה יכולים להוביל נקיטת פעולה כנגד הטרור, בעוד שאהבה ו”אחדות ריקנית” משאירות את הציבור פסיבי.

“עצרו לרגע וחשבו, כמה זה משונה”, הוא אומר, “שיותר מ-20 מהאזרחים שלנו נרצחו ואנחנו למעשה אומרים: ‘כולם הירגעו. אהבה היא התשובה’. איפה השנאה?”

כעס הוא רגש חשוב, ויש לו תפקיד אבולוציוני. 

התפקיד האבולוציוני של כעס

כעס הוא הוא רגש בסיסי המשותף לכל בני האדם, והוא שיחק תפקיד בהישרדות של המין האנושי. לאורך האבולוציה, כעס ככל הנראה שימש בני אדם במשא ומתן, כדרך להטות את הכף לטובת הצד הכועס והמביע אסרטיביות או אגרסיה1. למשל, במאבק על משאבים או טרירטוריה, כעס סימן ליריבים פוטנציאליים ש”לא כדאי להתעסק איתנו”, כי אחרת יהיו לכך השלכות. בנוסף, כעס הוא רגש הגורם לנו לפעול במקום להימנע- הוא מעודד אותנו לעמוד על שלנו ולהגן על עצמינו באסרטיביות בפני חציית גבולות על ידי אחרים.

אבל כעס יכול גם להכניס אותנו לצרות. הוא עלול להרחיק אנשים אחרים, ולמנוע פשרה ופיוס כשאף אחד מהצצדים לא מוכן לוותר.

שני סוגים של כעס

גישה טיפולית הצוברת פופולריות בשנים האחרונות מדברת על החשיבות של הבעת כעס, וטוענת שיש דרך טובה יותר (ופחות) לעשות את זה. הגישה נקראת EFT, או טיפול מבוסס-רגש (Emotion-Focused Therapy), והיא פותחה ע”י פרופ’ לסלי גרינברג מאוניברסיטת יורק. בהתאם לשמה, הגישה מתמקדת בהבעת רגשות בכאן ועכשיו, כדרך לעבד חוויות רגשיות ולהתמיר קשיים רגשיים. 

התיאוריה מאחורי EFT טוענת שלא כל הרגשות- וספציפית, לא כל סוגי הכעס- נולדו שווים. יש כעס המקדם תהליכים בינאישיים, ותורם לתחושות חיוביות לגבי העצמי. ויש כעס שלילי יותר, שעלול ליצור יותר נזק מתועלת. שני סוגי הכעס זכו לכינויים שונים: 

1. כעס מרחיק (rejecting anger)- הסוג הפחות מועיל. זוהי תגובה תוקפנית שמטרתה להיפטר מתחושה לא נעימה על ידי האשמה או גינוי של אדם אחר. התוצאה שלו היא הרחקת האדם כלפיו מופנה הכעס. כעס מסוג זה בדרך כלל מעורר תגובות שליליות של התגוננות, נסיגה או תקיפה בחזרה. 
2. כעס אסרטיבי (assertive anger)- הכעס מהסוג הזה מובע באופן אסרטיבי ותקיף, ויכולות להיות לו מספר מטרות: הצבת גבולות (“אני מבקשת שלא תעשה את זה שוב”), איתות לאדם אחר לגבי עוול שנעשה (“לא היה לי נעים כש…”), או ביטוי של צרכים חשובים (“חשוב לי לשמור על הפרטיות שלי”). הוא פחות קולני מכעס מרחיק והעוצמה הרגשית בו נמוכה יותר. כעס מהסוג הזה מוביל להרגשה חיובית לגבי העצמי, מעלה ביטחון עצמי, ומעודד התנהגויות חיוביות יותר כלפי האדם המבטא אותו.

אחת הדרכים לבטא את סוג הכעס השני במקום את הראשון, היא שימוש בשפה של “אני” במקום של “אתה”. התייחסות לדברים שאני הרגשתי שנעשו לא בסדר, שפגעו בי, לעומת הטחת האשמות במישהו אחר.

לפנות מקום לכעס

ההבחנה בין כעס אסרטיבי לכעס מרחיק היא יעילה במיוחד במקרים של כעס ביחסים בינאישיים – ריבים עם בן או בת הזוג, חוסר הסכמה בעבודה. יחד עם זאת, יש אירועים, ופיגועי טרור הם אחד מהם, שמעוררים מגוון רחב של רגשות. כעס אסרטיבי וכעס מרחיק; שנאה וזעם; וגם אהבה, עצב וחמלה. כאשר אנו נותנים מקום לבטא רק רגש אחד, ומכחישים רגשות אחרים שקיימים שם, אנו מפספסים חלק חשוב מהחוויה. 

פעמים רבות החברה רואה בכעס רגש שלילי שיש להיפטר ממנו, כשבעצם, אין מה לכעוס כל כך על הכעס. במקום זאת, אפשר להתמקד בהבעת כעס באופן חיובי יותר. 

מקורות

1. Pascual-Leone, A., & Greenberg, L. S. (2007). Emotional processing in experiential therapy: Why” the only way out is through”. Journal of Consulting and Clinical Psychology, 75(6), 875-887.

Sell, A., Tooby, J., & Cosmides, L. (2009). Formidability and the logic of human anger.Proceedings of the National Academy of Sciences, 106(35), 15073-15078