איך לחזק יצירתיות אצל ילדים באמצעות התגובות שלנו 

אחת המשימות החשובות שלנו כהורים היא לא לכבות את האש היצירתית אצל הילדים שלנו. בכולנו קיימת יצירתיות טבעית, והיצירתיות הזו מתחילה לקבל ביטוי כבר כילדים קטנים. ככל שנאפשר לילדים לבטא את היצירתיות הטבעית הזו באופן חופשי, כך הם יוכלו לפתח את הגרעין היצירתי הזה בהמשך. חלק משמעותי בכמה הם ירגישו ביטחון לבטא את עצמם ולפתח את היצירתיות שלהם, תלוי בתגובות שלנו, ההורים.

בבית הספר לא תמיד יש לילדים הזדמנויות לבטא את היצירתיות הטבעית שלהם. מרבית המשימות שהילדים מקבלים בבית הספר, הן משימות שיש להן תשובה אחת נכונה. בחשיבה יצירתית, לעומת זאת, אין תשובה "נכונה". התוצאה מוערכת באופן סובייקטיבי, ומגיעה מהעולם הפנימי שלנו. לכן סביבת הבית היא חשובה בעידוד הביטוי היצירתי של הילדים. 

האופן שבו נגיב לרעיונות, התוצרים וההתנסויות של הילדים שלנו, ישפיע על כמה הם ירגישו בטוחים להמשיך ולבטא את עצמם באופן חופשי. 

איך להגיב ליצירות של הילדים?

אם התגובות שלנו ביקורתיות, אם אנו מעירים על התוצר עצמו ומעריכים אותו כטוב או לא טוב, ייתכן והילד ירגיש פחות בטוח לשתף את הרעיונות היצירתיים שלו. 

לעומת זאת, אם התגובות שלנו ישקפו קבלה, עידוד והתלהבות – הילדים ירגישו ביטחון רב יותר ביכולת שלהם לבטא את עצמם, ויעשו את זה יותר. 

אחד הטיפים החשובים כשאנו מגיבים על התוצרים והרעיונות של הילדים שלנו – הוא לציין לטובה את התהליך ולא רק את התוצאה. 

למשל, "איזה יופי שניסית להשתמש בחומר חדש שאת עוד לא מכירה!" דרך נוספת לתת מקום לתהליך הוא לשאול שאלות לגבי תהליך היצירה – "על מי חשבת כשציירת את הציור הזה?" 

הבת שלי דילן, בת 3, לעתים מתוסכלת מכך שהיא לא מצליחה לבצע ברמה שהיא הייתה רוצה. כדי לעודד אותה להמשיך, אני מקפידה להראות לה שמה שחשוב זה ההתנסות. "איזה כיף שניסית! את יודעת מה כיף בלנסות? שככה כל פעם אנחנו לומדים עוד קצת! זה אומר שלמדת והשתפרת היום!" 

כך אנו מסייעים להם לפתח התלהבות מהדרך, מהתהליך, ומלמדים אותם לשים פחות דגש על התוצאה עצמה. דווקא היכולת להמשיך לנסות ולהינות מהדרך, תסייע להם להגיע לתוצאות טובות יותר, לעומת אם הם יהיו עסוקים רק בתוצאה עצמה.

לזהות את רגעי היצירתיות של הילדים  

ככל שנשים לב יותר, נגלה שהילדים שלנו מבטאים את היצירתיות שלהם כל הזמן, שזה תהליך טבעי ויומיומי. 

לכל ילד יש ביומיום רגעים של תגלית, בהם הוא מגלה משהו על העולם או על עצמו. רגעים בהם הוא משתמש בחומרים קיימים בדרך חדשה, או מייצר משהו מתוך הגרעין היצירתי שבתוכו.

אחד הסממנים של הביטוי היצירתי הזה, הוא שהרגע הזה לרוב מלווה בהתלהבות, שמחה, סקרנות והתרגשות. בדרך כלל ברגעים האלה, הילדים רוצים לחלוק עמנו את התגלית שלהם.

להשתתף בהתלהבות כדרך לחזק ביטחון

כשאנו חולקים את השמחה על התגלית עם הילדים שלנו, אנחנו מטפחים את היכולת שלהם לתת ביטוי לקולם הפנימי.

למשל, כשהבת שלי דילן בגיל שנתיים לקחה את הנחשוש המגה עצום שלה, הסתובבה איתו בכל הבית, והכריזה "אני זחל!", תוך כדי קולות צחוק והתרגשות – הראיתי לה שאני שמחה יחד איתה.

מבחינתה, באותו רגע היא הפכה את הנחשוש למשהו חדש – לזחל – והיא השתמשה בו כתחפושת בשבילה. יש פה התלהבות מרעיון חדש לגבי חפץ מוכר.

לפעמים הדברים שהילדים שלנו מתלהבים מהם יכולים להיראות לנו שטותיים או לא מעניינים. אבל בשבילם, הם ביטוי של תהליך גילוי הכוח היצירתי שלהם. וזה חשוב מאוד. זה לא הזמן להיות אדישים, להסתכל בטלפון, או לומר: "את יכולה לזוז מפה? זה מפריע לי לעשות כלים".

אחת הדרכים היעילות ללבות את האש הזו היא להצטרף אליהם, לזרום עם העולם שיצרו. בדוגמת הנחשוש, לקחתי נחשוש קטן יותר ואמרתי לדילן, "ואני תולעת קטנה! רוצה לתפוס אותי?" זה אפשר לה חקירה נוספת של הרעיון שלה יחד עם אדם אחר, והדדיות הזו תורמת לתהליך היצירתי.

כאשר אנו בונים על הרעיונות שלהם, ונכנסים לתוך עולמם כמו בדוגמה – אנחנו מראים להם שהרעיונות שלהם מוערכים. זה יותר חזק מפשוט להגיד דברים כמו, "איזה יופי" או "וואו מדהים", שלא מראים השתתפות ויחס לרעיונות שלהם.

ההשתתפות שלנו איתם בהתלהבות נותנת להם לגיטימציה. בפעם הבאה הם יעזו יותר לבטא את עצמם. הם יקבלו ביטחון לגבי הרעיונות שלהם, ולא ירגישו שהם צריכים להסתיר את עולמם הפנימי. 

לעומת זאת, אם נראה אדישות או גרוע מכך, כעס או ביקורת – בפעם הבאה, הם ירגישו פחות בנוח לבטא את עצמם. הם ירגישו קצת פחות ביטחון ברעיונות שלהם.

כך אנו שומרים על האש היצירתית הטבעית שקיימת בהם. וככל שנעודד אותה, היא תתפתח לפוטנציאל, לקול הפנימי הייחודי של כל ילד.

לא לכבות את האש.