איך אנשים משתנים כשיש להם חופש להיות עצמם? "להיות עצמי" ע"פ גישת הפסיכולוגיה ההומניסטית. 

פורסם לראשונה 2019, נערך 2023. 

מה זה אומר "להיות עצמי" באופן הכי אותנטי שאפשר?  

איך זה נראה כאשר לאדם יש חופש מלא להיות עצמו?  

אלו הן שאלות שקשה להגדיר. (במאמר אחר התייחסתי בהרחבה לקושי להגדיר מהי אותנטיות).  

אבל פסיכולוג אחד מפורסם בשם קארל רוג'רס מציע מסגרת לפיה נוכל להגדיר מה זה אומר "להיות עצמנו", כאשר אנו הולכים לכיוונים הנכונים לנו. במאמר זה נצלול לעומק דבריו ונבין איך נזהה התפתחות אישית חיובית. איך נדע שאנו בכיוון הנכון עבורנו?  

קראל רוג'רס פעל באמצע המאה ה-20, והוא הוגה את גישת הפסיכולוגיה ההומניסטית, אחת הגישות הכי אופטימיות בפסיכולוגיה. הוא האמין שבבסיסו, האדם הוא יצור ששואף לצמיחה אישית ולמימוש הפוטנציאל שלו. 

על פי הגישה, כאשר מאפשרים לאדם את התנאים האופטימליים להתפתחות – קבלה, חום, אמפתיה – הוא יפנה באופן טבעי לכיוונים הנכונים לו ביותר. אנשים לא צריכים שמישהו יכוון אותם או יגדיר להם מה לעשות, ממש כשם שצמחים אינם צריכים שיגידו להם איך לצמוח. כל שהצמח צריך הוא הסביבה הנכונה, הכוללת מים ואור שמש, ומשם הם כבר ידעו לבד מה לעשות.  

לכן, רוג'רס התמקד בסיפוק הסביבה המיטבית לאדם בה יוכל לממש את הפוטנציאל שלו באופן טבעי.לפי רוג'רס, סביבה אופטימלית היא סביבה המקבלת את המטופל על כל צדדיו, תומכת בו ומעודדת אותו להביע את עצמו, מבלי לפרש או לכוון.  

הוא הבחין שתחת התנאים האלה, המטופלים התחילו להאמין בעצמם יותר. הם התחילו לעשות מה שטוב ונכון להם, ולהפסיק לעשות מה שהסביבה הכתיבה להם. היצירתיות שלהם התפתחה. הקול האישי שלהם התעצב. הביקורת העצמית פחתה. הם נעשו יותר ויותר – עצמם.  

מה זה אומר "להיות עצמי" על פי הגישה ההומניסטית?  

רוג'רס אומר שעבור אנשים שונים, הפירוש של "להיות עצמי" תהיה שונה. כל אחד מעדיף פעילויות שונות, נמשך לאנשים שונים, מחזיק בדעות שונות.   

אולם, באופן כללי, רוג'רס הבחין בדפוסים שחזרו על עצמם אצל המטופלים שלו. הוא זיהה מספר כיוונים שאנשים לוקחים כאשר יש להם חופש מלא להיות עצמם.  

האדם החופשי להיות עצמו, אומר רוג'רס, מתרחק מדברים מסוימים, שכבר לא משרתים אותו, ומתקרב לדברים אחרים, שתואמים את מי שהוא.   

בואו נראה מהם אותם דברים.  

ממה אנשים מתרחקים כאשר יש להם חופש להיות עצמם?   

1. מהניסיון לשמור על "פאסדה"

רוג'רס הבחין שהאדם החופשי להיות עצמו מתחיל מהתרחקות ממה שהוא לא. בכך הוא מתחיל להגדיר, על דרך השלילה, מה הוא כן.  

הפסיכולוג השנוי במחלוקת ד"ר גורדן פטרסון, שחשיבתו מושפעת מרוג'רס, אמר שכאשר התחיל להיות מודע יותר לדבריו, הוא שם לב שכ-95% מהדברים שיוצאים לו מהפה אינם משקפים את דעתו האמיתית. הוא החליט להפסיק להגיד דברים שאינם תואמים לערכים והדעות שלו. "הייתי צריך להפסיק להגיד כמעט כל מה שהייתי אומר… לא נשאר כלום חוץ מ-5% אחוז ממי שאתה. אבל אם ה-5% הזה הוא חזק מספיק, אולי זה בדיוק מה שאתה רוצה שיקרה".  

2. מציפיות ההורים  

פעמים רבות, אנשים מפנימים את ציפיות הוריהם לגבי מי שהם צריכים להיות (למשל, להיות "הכי חכם", להיות "מתחשבת", להשיג תואר), מתוך חשש שאם לא יעשו כן, לא יזכו להערכה.  

רוג'רס נותן דוגמה של מטופלת שכדי להשיג את אהבתו של אביה, ניסתה למלא אחר כל הציפיות והדרישות שלו. "אבל כאשר מילאתי בקשה אחת, תמיד הייתה עוד אחת, ועוד אחת, וכך לעולם לא עמדתי בציפיות". במהלך הטיפול, היא הבינה שהניסיון המתמיד לעמוד בציפיות לא אפשר לה לעשות מה שטוב ונכון לה, והחליטה לשנות את הדפוס.  

3. מציפיות החברה

החברה נוטה לעודד התנהגות קונפורמיסטית העונה על ציפיות חברתיות. קיימת פחות סובלנות לאנשים שבוחרים בדרך חיים שונה. 

רוג'רס הבחין שבמהלך תהליך של צמיחה אישית, אנשים מבינים שהם חופשיים להיות מה שהם רוצים להיות. הם מתחילים להתנגד ולהעמיד בסימן שאלה את הנטייה של החברה, של ארגונים או של מערכת החינוך להכניס אותם לתבניות מסוימות.  

4. מהנטייה לרצות אחרים

אנשים רבים, אומר רוג'רס, רגילים לרצות אנשים אחרים. שוב, הדבר נובע מחשש שאם לא יעשו מה שאחרים מצפים מהם, לא יעריכו או יאהבו אותם. כאשר אנשים הם חופשיים להיות עצמם, הם לומדים להציב גבולות בריאים.  

לדוגמה, אישה שבני משפחתה נהגו לפנות רק אליה בבקשות לעזרה. היא תמיד הייתה עושה הכל כדי לעזור לכולם, גם כשהדבר הגיע על חשבונה. בשלב מסוים היא הבינה שאפשר להגיד "לא". פתאום היא יכולה הייתה לדאוג לעצמה ולצרכים שלה – שעד כה נדחקו הצידה. משפחתה לא שמחה על כך, אבל בסופו של דבר הבינו שהנטל צריך להתחלק בין כולם, וגם אחרים התחילו לתרום את חלקם.   

כאשר אנשים חופשיים להיות עצמם, אומר רוג'רס, הם אינם מוכנים לעשות דברים שמרגישים מזויפים או כפויים. הם מבינים שאינם מעריכים את המטרות והערכים הללו, למרות שאולי כל חייהם נהגו על פיהם.  

לאט לאט, הם מתחילים לנוע לעבר מה שהם כן. לעתים, הם מגלים לראשונה חלקים שלא הכירו בעצמם.  

לעבר מה אנשים נעים כאשר יש להם חופש להיות עצמם? 

1. לעבר אוטונומיות

האדם מתחיל לבחור במטרות שהוא רוצה להגשים. הוא מחליט לאיזה פעילויות יש משמעות עבורו, ולאיזה לא.  

למשל, גבר שלאורך שנים נפגש כל שבוע עם קבוצת חברים שלא נהנה במחיצתם. הוא ראה את הפגישות הללו כנטל, אך הרגיש מחויב להגיע. כאשר הבין שהבחירה בידיים שלו, החליט שלא להמשיך להיפגש איתם. הדבר פינה לו את הזמן להשקיע בקשרים המשמעותיים בחייו.   

2. לעבר תהליך

כאשר אנשים נעשים "עצמם", הם מבינים שהעצמי הזה הוא איננו קבוע. אלא, הוא נמצא במצב של שינוי וצמיחה מתמדת.  

עמידה במקום פירושה חוסר שינוי. אנשים שאינם משנים דרכם ונשארים אותו דבר, פועלים על פי הרגלים והנחות שלמדו בעבר. הם אינם עוצרים לחשוב האם אופני ההתנהגות האלה עדיין משרתים אותם.   

3. לעבר מורכבות

אנשים מתחילים לנוע לעבר מורכבות רבה יותר של חוויה. הם מגלים שאפשר להרגיש רגשות שונים, הנמצאים כביכול בקונפליקט.  

למשל, אישה צעירה שיש לה קשר טוב עם אמה, וחוששת שאם תכעס עליה – תהרוס את הקשר. לכן היא מדחיקה את הכעס ולא נותנת לו מקום. במקום זאת, היא חווה חרדה לקראת ביקורים אצל אמה, ואיננה מבינה מדוע.  

כאשר יש קבלה של מורכבות, אנשים אינם מרגישים צורך להסתיר מעצמם חלק מהרגשות והרעיונות שלהם. הם יכולים לכעוס על בן זוגם, ולאהוב אותו באותו הזמן. הם יכולים לקבל את העובדה שיש להם מספר רצונות שונים בו זמנית, ולא חייבים ליישב את המתח.  

4. לעבר פתיחות לחוויה

אנשים מתחילים להיות פתוחים יותר לגלות דברים חדשים על עצמם ועל אחרים. הם לא מגיעים לחוויה עם הנחות מוקדמות שלא ניתנות לשינוי. הם מסוגלים לראות את הדברים כפי שהם ולא כפי שהם רוצים שיהיו.  

רוג'רס מתאר חוויה של מטופל, שבמהלך אחת הפגישות חווה עצמו כילד קטן ותלוי. הוא אמר: "זה רגש שמעולם לא הרגשתי בבירור עד כה!" בהתחלה היה קשה לו לקבל שיש בתוכו חלק תלותי וילדי. אבל בהמשך, הוא היה מסוגל לתת לעצמו לבטא גם את הצד הזה. הוא העדיף להיות קרוב לצדדים השונים בו, מאשר לכלוא אותם מחוץ למודעות.  

5. לעבר קבלה של האחר

"אדם איננו מתלונן על מים שהם רטובים או על סלעים שהם קשים".  

כאשר האדם נע לעבר קבלת החוויה של עצמו, הוא נע גם לעבר קבלת החוויה של האחר. הוא מאפשר לאחרים להיות מי שהם, בלי לנסות לשנות אותם. הוא מבין שלכל אחד יש חוויה אישית ואינדיבידואלית, ומכבד את המקום שאחרים נמצאים בו ואת השוני בהם.   

6. לעבר אמון בעצמי

האדם מתחיל לסמוך יותר ויותר על עצמו.  

האמן אל גרקו, אומר רוג'רס, וודאי הבין ש"אמנים טובים לא מציירים כך". אבל הוא סמך על עצמו מספיק כדי להמשיך ולבטא את הראייה הייחודית שלו. זה כאילו אמר לעצמו, "אמנים טובים לא מציירים כך, אבל אני מצייר כך". 

רוג'רס אומר ששוב ושוב הבחין שאנשים נעשו יצירתיים יותר, כאשר הם פיתחו אמון רב יותר בעצמם ובתהליך שהם עוברים. הם אזרו אומץ להרגיש את הרגשות של עצמם, לחיות ע"פ הערכים שהם גילו בפנים, ולבטא את עצמם בדרכים הייחודיות להם – ולא של אנשים אחרים.  

לסיכום: איך להיות קצת יותר עצמינו כל יום?  

רוג'רס אומר שכאשר נותנים לאנשים להיות עצמם, כל אחד ואחת הופך/ת לאינדיבידואל ייחודי ושונה. אנשים לא נעשים "אותו דבר". הם גם לא נעשים "ריקים" או "חסרי זהות", למרות כל הדברים שוויתרו עליהם. להיפך, הם מתחילים להיות מי שהם באמת.  

הכיוונים שרוג'רס מציע יכולים לשמש עבורנו כמצפן. אילו דברים אנו עושים רק מכורח ההרגל, או כמענה לציפיות של אחרים? אילו רגשות, מחשבות או רצונות אנו פוחדים לפגוש? מי היינו יכולים להיות אילו היינו פועלים על פי הערכים האישיים שלנו?  

הוא מסביר שלא באמת ניתן להגיע לכדי מימוש מלא של המטרות האלו. במקום זאת, מדובר בתהליך התפתחות תמידי. חשוב לקבל את המקום שנמצאים בו, לא לנסות לכפות את השינוי, אלא לסמוך על כך שאנו מתקדמים בקצב ובכיוון הנכון לנו.   

כדי לאפשר לתהליך החיובי הזה להתרחש, צריך להתחיל לפתח מודעות רבה יותר לחופש הבחירה שיש לנו בכל רגע. להבין שרק בגלל שעד כה נהגנו בדרך מסוימת, לא חייבים להמשיך בה. במקביל, רצוי להכניס שינויים קטנים בחיינו, העולים בקנה אחד עם הערכים והרצונות שלנו.  

כאשר האדם חופשי לנוע בכל כיוון, אומר רוג'רס, הוא בוחר לנוע לעבר עצמו.