פרודוקטיביות מודעת – איך לעשות פחות, ולהספיק יותר?
פורסם לראשונה ב-2020, נערך 2023.
הגישה שלי כלפי פרודוקטיביות השתנה לאורך השנים. בעבר, הרגשתי במירוץ נגד השעון. נהגתי להעמיס על עצמי עיסוקים, תחביבים, לימודים. הספקתי המון – אבל הייתי כל הזמן בלחץ, ובתחושה שאני לא עושה מספיק.
לשמחתי, למדתי שאפשר גם אחרת. מתחושה שצריך להספיק הכל כאן ועכשיו, למדתי להמתין לאחר כך. במקום לראות בדחיינות את שורש כל הרע, הבנתי את כוחה של דחיינות אסטרטגית. התחלתי לעשות פחות, ולהספיק יותר.
אשתף במאמר את המחשבות שיש לי על פרודוקטיביות. אתן גם כמה טיפים על איך להספיק יותר, בצורה מודעת, בלי להתיש את עצמינו בדרך.
מה זה אומר "להיות יותר פרודוקטיביים"?
לפני כמה זמן, נערה כבת 15 שאלה אותי איך היא יכולה להפסיק להיות עצלנית ו"להספיק יותר".
כששאלתי אותה מה היא רוצה לעשות בזמן הפנוי, לא היה לה מושג. היא נתנה תשובות עמומות כמו "ללמוד דברים". זה בסדר, כמובן. אין צורך להחזיק בכל התשובות, ובטח שלא בגיל 15. אבל כשחזרה ואמרה שהיא רוצה "להפסיק להיות עצלנית", נדלקה לי נורת ה"ביקורת העצמית".
כששאלתי אותה מה היא עושה במהלך היום, הסתבר שהיא הציבה לעצמה מערכת שעות שלא תבייש את טוני רובינס. לקום ב-6, לעשות מדיטציה, לנגן בפסנתר, לקרוא, ללמוד שפה… היא המשיכה והתלוננה שהיא "עצלנית מדי" כי היא לא מצליחה לעמוד בלו"ז שקבעה לעצמה. היא לא באמת נהנית מאף אחת מהפעילויות הללו, אך עושה אותן "כי צריך".
זהו מקרה קלאסי של "תסמונת סיזיפוס" – לעשות הכל, אבל לא לעשות כלום.
הצעתי לנערה לחשוב מה היא רוצה לעשות. מה כיף לה. לא מה היא אמורה לעשות או לאהוב. היא עדיין לא יודעת, אבל לפחות יש לה משהו פרודוקטיבי לחשוב עליו.
לעשות פחות כדי לעשות יותר – רמת המאקרו
בעיניי, פרודוקטיביות היא עשייה שתורמת למשהו שבאמת חשוב לנו.
מה זה אומר בדיוק – זה כבר מאוד אינדיבידואלי.
אדם יכול לבלות את כל חייו הבוגרים בניסיון להגיע לראש סולם הדרגות במקום העבודה שלו, רק כדי לגלות שהמטרה הזו לא תורמת לחוויית המשמעות הפנימית שלו. אדם אחר, יכול לקבל תחושה של משמעות אמיתית מתפקיד ניהולי הכולל הובלת צוות והשגת יעדים ארגוניים.
מה שיהיה "פרודוקטיבי" עבור אדם אחד, יהיה "בזבוז זמן" עבור אדם אחר. אבל כדי לדעת מה פרודוקטיבי עבורכם, צריך להבין קודם להבין מה חשוב לכם.
פרודוקטיביות מתחילה עם ההבנה שלא הכל חשוב באותה מידה.
במשך תקופה ארוכה דמיינתי את הקריירה שלי כשילוב בין אקדמיה וטיפול. הייתי צריכה להסתכל טוב במראה כדי להבין שאני לא מעוניינת להמשיך באקדמיה. האקדמיה נתנה לי עניין וסיפוק במשך שנים. אבל, כשאני מסתכלת קדימה, אני לא רואה "מחקר" בין הדברים שאני רוצה להשקיע בהם נתח רב מהזמן שלי. אני מעדיפה להתמקד בטיפול בקליניקה ובכתיבה.
הרבה אנשים אמרו לי, כן, אבל את יכולה גם להישאר באקדמיה, וגם לטפל באנשים, וגם לכתוב. נכון. אני יכולה. אבל למה לעשות את זה, אם אני יכולה לעשות פחות, ולהרגיש שאני עושה יותר?
לעשות פחות כדי לעשות יותר – רמת המיקרו
גם בפעולות שאנחנו בוחרים לעשות, שכן חשובות לנו – יש מקום לעשות פחות. התוצאה המושלמת לא תהיה התוצאה האפקטיבית ביותר.
במילים אחרות, כדאי לסגל גישה של אנטי-פרפקציוניזם.
למשל, אפשר לעבור על המייל 20 פעם לראות שאין טעויות. אבל האם זה באמת משנה? אפשר לפשפש בחלק האחורי של המדף בסופר כדי למצוא את החלב הטרי ביותר. אבל, האם זה באמת משנה, אם גם ככה החלב ייגמר עוד יומיים?
לפי מחקרים, פרפקציוניזם נמצא בקשר חיובי עם דחיינות. ככל שאנשים הם יותר פרפקציוניסטים, כך הם נוטים לדחות יותר משימות חשובות. בבסיס הפרפקציוניזם עומד חשש מביקורת של אחרים. אנו חוששים שאם נעשה טעות, יראו אותנו באור פחות חיובי. יאהבו אותנו קצת פחות. בפועל, החשש הוא מוגזם ביחס להשלכות האמיתיות. כדאי לסגל את ההבנה שזה בסדר לעשות טעות. עצם העשייה, והלמידה וההתנסות שהעשייה מאפשרת – חשובות יותר.
רצון להיות פחות עצלנים – או ביקורת עצמית?
כמו במקרה של הנערה, הרצון "להיות פחות עצלנית", מבטא לפעמים ביקורת עצמית נוקשה. יש תקופות מסוימות בהן החיים עמוסים מדי בכדי למצוא תחביבים חדשים, ללמוד שפות ולהקים עסקים. אז, מתמקדים בדברים הבסיסיים: עבודה, משפחה, קצת פעילות גופנית.
ולעתים, עדיף להשקיע את רוב הזמן במילוי מצברים.
למשל, מטופלת שיצאה לחל"ת בתקופת הקורונה, אישה שבדרך כלל מאוד פעילה ואנרגטית, סיפרה שבשבועות הראשונים, לא הייתה לה אנרגיה או מוטיבציה לעשות כמעט דבר. היא הבינה את זה כדרך של הגוף שלה לקבל הפסקה. כעבור חודש, באופן ספונטני הייתה לה מוטיבציה רבה יותר להיות אקטיבית. לפעמים אנו פשוט זקוקים למנוחה.
ומה אם אני לא יודע מה אני רוצה לעשות?
אם אתם עדיין לא יודעים מה חשוב לכם, אתם נמצאים בנקודה היפה של בדיקה וסקרנות.
אנחנו לא באמת צריכים לדעת מה אנחנו רוצים לעשות כל החיים. מה שאנחנו רוצים לעשות יכול להשתנות לאורך החיים. אנחנו רק צריכים לנסות ולבדוק מה מעניין אותנו היום, ולהתחיל לבדוק את הכיוון הזה בצעדים קטנים.
לסיכום – איך להתמודד עם דחיינות ולשפר פרודוקטיביות?
פרודוקטיביות מתחילה מבניית סדר עדיפויות נכון. בדקו מה באמת חשוב לכם, מה אתם יכולים לדחות למחר, ועל מה אתם יכולים לוותר לגמרי. הגמישו את הצורך בפרפקציוניזם. בפועל, אנשים מייחסים פחות חשיבות לטעויות שלנו משנדמה.
לפעמים, המפתח ללעשות יותר, הוא דווקא לעשות פחות.
קריאה מומלצת: Essentialism – Greg McKeown