האם יש באמת דבר כזה “אני אותנטי” ואיך בכל זאת אפשר להרגיש אותנטיים יותר?

פורסם לראשונה 2019. נערך 2023.    

רעיון ה”אותנטיות” בחברה שלנו חזק מאוד. כל הזמן אומרים לנו “היו עצמכם”, “הביעו את האני האותנטי שלכם”, אבל מה זה בכלל אומר “להיות עצמי?”  רעיון האותנטיות מניח שיש לנו “עצמי” מובחן ומוגדר היטב, שיש לו תכונות ואמונות ספציפיות, הנשארות קבועות לאורך זמן. 

לעומת זאת, גישות אחרות בפסיכולוגיה אומרות שמי שאנחנו משתנה לפי הסיטואציה. פעם נהיה ככה, ופעם נהיה אחרת. מעבר לכך, גם באותה הסיטואציה, אנו לא תמיד יודעים מה אנחנו חושבים ומרגישים. יכול להיות שנרגיש דברים שונים בו זמנית, שכולם יהיו “אותנטיים” בדרך זו או אחרת. אנחנו גם משתנים לאורך החיים. כשאנו אנשים מבוגרים, כמה אנחנו בכלל דומים למי שהיינו כילדים? האמונות, הרצונות וההעדפות שלנו יכולים להשתנות במידה רבה לאורך החיים, כך שכשאנו מבוגרים, יש לנו מעט במשותף עם מי שהיינו כצעירים.

אם האדם הוא יצור כל כך מורכב, מדוע אנו כל כך עסוקים ברעיון של להיות אותנטי?  

חיפוש השאלה “How to be authentic” בגוגל מניב לא פחות ממילארד תוצאות. קיימת מגמת עלייה מתמדת של חיפוש השאלה “איך להיות אותנטי” בגולל מ-2008 ועד היום.  

אם להיות אותנטית פשוט אומר להיות עצמי, זה לא אמור להיות כזה קשה, ולא אמורים להיות כל כך הרבה מאמרים שנכתבים על הנושא. אנחנו לא באמת יכולה להיות מישהו אחר, גם אם אנו מתנהגים בצורה קצת שונה מהתנהגותנו האופיינית. אולי אנחנו מחפשים חוויה חמקמקה יותר משנדמה.  

אני חושבת שהיום רעיון האותנטיות חזק מאי פעם, בין היתר בגלל עליית המדיה החברתית. אנשים מציגים את מה שהם רוצים להציג, לא את איך שהם באמת. הכל נראה טוב יותר ממה שהוא בפועל. ובעת שרובוטים מנסים להפוך לחלק משמעותי מהחיים שלנו, יצירת קשר אמיתי וקרוב עם אדם אחר מרגיש לפעמים כמשימה קשה מאי פעם.   

כמו כן, אנשים באמת לא אוהבים להרגיש לא אותנטיים. זה לא נוח להרגיש דבר אחד, ולהראות דבר אחר. אנו גם לא אוהבים כשאחרים מתנהגים כך. למשל, מחקרים הראו שאנשים מרגישים טוב יותר כאשר הם מתנהגים בהתאם לתכונות האופי שלהם1, מבטאים את מה שהם באמת מרגישים6 ומתנהגים בצורה התואמת נורמות חברתיות7.  בנוסף, כבני אדם, יש לנו צורך חזק בעקביות, בידיעה שיש המשכיות למי שאנחנו לאורך זמן. 1,2  

“אותנטיות” בעצמה היא רעיון תרבותי שלא תמיד היה קיים. במאה ה-20 בעקבות מלחמת העולם ה-2, הייתה התפכחות כללית מרעיונות קולקטיביסטיים, והאינדיבידואליזם הפך לערך מרכזי בחברה.  כך, הוגים בפילוסופיה אקזיסטנציאליסטית ובפסיכולוגיה החלו לדבר על “אותנטיות”. ז’אן פול סארטר, למשל, אמר כי אין אמת בסיסית שאנו נולדים אליה. לחיות חיים אותנטיים פירושו שכל אחד יגדיר את המשמעות האישית של עצמו, ויחיה בהתאם לערכיו האישיים.  

הפסיכואנליטיקאי הנודע דונלד וויניקוט הכניס את רעיון “העצמי האמיתי” לשיח הטיפולי. הוא הניח שאם הטיפול ההורי שהתינוק מקבל הוא “טוב דיו”, התינוק יוכל להרגיש מספיק בטוח כדי להתנסות במחוות ספונטניות חופשיות. אלו הן ניצני “העצמי האמיתי”. אולם, אם האם איננה רגישה לצרכי התינוק, ועסוקה בעיקר בצרכיה האישיים, התינוק ילמד שהסביבה החיצונית איננה בטוחה כדי לשחק ולחקור. במקום לתת ביטוי לעצמי האמיתי שלו, התינוק יבנה סביב העצמי האמיתי הגנה של “עצמי כוזב”. העצמי הכוזב מבוסס על התנהגות המרצה את האחר, תוך הצנעת הצרכים האישיים. הרעיונות האלה יצרו אצל אנשים את האמונה החזקה בחשיבותה של התנהגות בהתאם לעצמי האמיתי ולערך האותנטיות.  

אבל האם באמת אפשר להיות אותנטיים בכל רגע נתון?  

ייתכן שלקחנו את רעיון האותנטיות קצת רחוק מדי. זה כאילו שיש לנו שני סלים, על האחד כתוב “אותנטי” ועל השני כתוב “מזויף”, ואנו תמיד יכולים לדעת איזו התנהגות, תגובה או מחשבה לשים באיזה סל.  

בחלק הבא אראה שההבדל בין “סל האותנטיות” ו”סל הזיוף” הוא הרבה יותר מעורפל ממה שנדמה. ושאולי, אי אפשר באמת להפריד בניהם עד כדי כך. 

5 סיבות מדוע אותנטיות היא אוברייטד – ולא תמיד אפשר או רצוי לנהוג באותנטיות  

1. אנו מורכבים מזהויות שונות

“להיות עצמי” זה לא דבר אחד ברור. זה לא שבכל רגע נתון יש התנהגות אחת שהיא “עצמי” והתנהגות אחרת שהיא “לא עצמי”. יכול להיות שברגע מסוים אני רוצה לנוח במיטה ולראות נטפליקס, אבל אני יודעת שאני צריכה לסיים עבודה חשובה. איזו משתי הפעולות יותר “אותנטית?”  

כנראה ששניהם. הצד שרוצה לנוח, לראות נטפליקס ולזלול במבה, ושהפירורים יפלו על המיטה, ננקה את זה אחר כך, הוא אמיתי ואותנטי לא פחות מהצד שרוצה להצליח, להתקדם ולהגיש את הפרויקט כי זה ישתלם בהמשך. אנו נוטים להזדהות עם הצד הרציונלי, ולראות אותו כמייצג את האישיות שלנו. אבל, במובנים מסוימים הראשון הוא אמיתי יותר, כי הוא קדום יותר אבולוציונית. בני האדם היו יצורים שמנסים להשיג מזון (עונג) ולהימנע מטורפים (סבל), לפני שפיתחו את היכולת להקריב אושר בהווה למען אושר עתידי.   

2. אותנטיות היא תלויית סיטואציה

ההתנהגות שלנו מאוד מושפעת סיטואציה. כמעט אף אחד הוא לא “מאה אחוז” בתכונה מסוימת. למשל, יכול להיות שאני מופנמת עם אנשים שאני לא מכירה, אבל פתוחה ודברנית עם אנשים קרובים. האם זה אומר שאני לא אותנטית עם אנשים חדשים? או אולי עם אנשים קרובים? ישנה בעייתיות בתפיסת סיטואציות מסוימות – ולא אחרות- כאמת המידה לאותנטיות.  

3. מה ש”אותנטי” עבורי משתנה לאורך החיים

הגדרת האותנטיות הינה התאמה בין ההתנהגות לבין האמונות והרצונות שלנו. אבל, האמונות והרצונות שלנו עוברים תהפוכות ושינויים לאורך החיים. נסו להיזכר בעמדות והדעות שהחזקתם בהן לפני כעשור. האם יש לכם דעה מסוימת שהשתנתה? שינוי הוא חלק טבעי מהחיים, ואיתו משתנה היחס למה אותנטי ומה לא.   

4. אי אפשר להימנע מהשפעה חיצונית

“עצם הרעיון שיש לנו דבר כזה זהות אותנטית הוא מיתוס”, כותב יובל נח הררי בספרו “21 מחשבות על המאה ה-21”, “אנשים כלואים בתוך  קופסה – המוח שלהם-  שכלול בתוך קופסה גדולה יותר- החברה האנושית על כל המיתוסים שלה”.  

האמונות שלנו מושפעות ומתעצבות על ידי החברה, ולכן קשה לקבוע מה באמת מייצג את האני האמיתי. מרבית העמדות והמחשבות שלנו אינן באמת מקוריות. יש הרצאת טד נחמדה שמראה כיצד בתחום האמנות, מקוריות אמיתית היא נדירה עד כדי לא קיימת:

הרבה מהדברים שאנשים תופסים כ”אותנטיים” הם הבניות של התרבות. למשל, היום רוב האנשים בעולם המערבי מאמינים בחשיבות חופש הדיבור. אבל כל הרעיון של “להביע את עצמך” הוא רעיון חברתי שנוצר במאה-מאתיים שנה האחרונות. לפני מאות שנים, אנשים לא התעסקו בשאלה עד כמה יש להם “חופש דיבור”. זה לא היה חלק מהשיח.  

ריצ’ארד דוקינס בספרו “הגן האנושי” מדבר על הרעיון של “ממים” (הוא לא התכוון לתמונות עם הציטוטים המשעשעים בפייסבוק). ממים יכולים להיות כל רעיון שהוא, ובני האדם הם הנשאים של הרעיונות או ה”ממים”. כמו גנים, ממים נמצאים בתחרות בה החזק שורד. המם שישרוד הוא זה שיצליח להישאר בתודעה של כמה שיותר אנשים, ושכמה שיותר אנשים יעבירו אותו לאחרים. כך נפלו לאורך השנים רעיונות לא-עמידים כמו “פאשיזם” ו”עבדות” ושרדו רעיונות חזקים יותר כמו “נצרות”. כך “זהות אותנטית” מתעצבת. למשל, דמוקרטיה, שוויון וחירות הפכו בתהליך הדרגתי לחלק מהזהות הקולקטיבית שלנו במדינות המערב, אבל בתחושה, זה תמיד היה כך. 

5. אותנטיות זה לא תמיד טוב

אם היינו מאה אחוז אותנטיים, כנראה שלא היו לנו חברים, לא הייתה לנו עבודה, והיינו אומללים.   

יש נטייה לתפוס התנהגות המתאימה עצמה לחוזה החברתי כ”חוסר אותנטיות”. בראיון עבודה, למשל, אנשים לובשים חולצות מכופתרות, מביעים התלהבות מהתפקיד ומסתירים את התכונות השליליות שלהם. אפשר לראות את כל זה כלא-אותנטי. אבל, שאיפה לעשייה משמעותית, להצלחה תעסוקתית, לדאגה לרווחת המשפחה – יכולים להיות מאוד אמיתיים. וכדי להגיע אליהם, צריך לוותר על אותנטיות מסוימת בדרך.  

הסוצילוג ארווינג גופמן כתב ספר שנקרא “הצגת האני בחיי היומיום”, בו הוא משווה את ההתנהגות האנושית להצגה, את האדם הפועל לשחקן, ואת האנשים הצופים בו לקהל. הוא מתאר, למשל, איך הורים מוציאים לפעמים את ילדיהם מהסלון כשבאים אורחים, כי ילדים עלולים להצביע על התחפושות והתפאורה המלאכותיים. 

גם וויניקוט, מי שהביא לתחום הטיפולי את רעיון העצמי האמיתי, אמר שרמה מסוימת של “עצמי כוזב” היא חיונית לבריאות נפשית. אדם שיהיה מאה אחוז אותנטי לא ישרוד בחברה.  

מעבר לכך, לכולנו יש חלקים באישיות שהם לא טובים. זה יכול להיות נטייה להתפרצויות זעם, לקנאה, לנקמנות. פחדים מסוימים או נטייה לערך עצמי נמוך. מה שזה לא יהיה, הביטוי האותנטי של “הצד האפל” באישיות אולי ירגיש טבעי, אבל התוצאות יהיו שליליות.   

זה לא אומר שהחלקים הללו צריכים להישאר מודחקים. ההיפך, רצוי להיות מודעים אליהם, לעבד אותם, ואולי גם לראות גם איך אפשר לתת להם ביטוי סובלימטיבי יותר. אבל בסיטואציות מסוימות, ויתור על חלקים מסוימים מהאמת יהיה הדבר הנכון יותר לעשות.   

אז יש בכלל דבר כזה “עצמי אותנטי”?

האם יש לנו גרעין של עצמי אמיתי? 

ראינו שלאותנטיות אין הגדרה אחת ויחידה, ושהיא יכולה להשתנות לאורך החיים ולהתעצב על ידי התרבות. חוקרים רבים סבורים שיש דבר כזה “נטיות טבעיות” שנשארות די יציבות לאורך החיים. כבר כילדים, יש דברים שפשוט “זורמים”, ודברים אחרים שמרגישים כמאמץ כבד. הנטייה להתעניין בנושא זה או אחר, או להתנהג בצורה זו או אחרת, מבטאת משהו פנימי לאדם. אני חושבת גם שלכולם יש יכולת להיות בתהליך של צמיחה, של שינוי והתהוות, והתהליך הזה הוא אותנטי. היצירתיות האנושית, היכולת להרגיש, לחשוב וללמוד הם אותנטיים.  

אולי צריך להתבונן על אותנטיות לא כמאפיין ספציפי, אלא, להתבונן על החוויה האנושית בצורה רחבה יותר. על היכולת לחוות כאב, שמחה ועצב. על היכולת להשתנות, לחלום ולהגות רעיונות–כחלקים אותנטיים בנו. 

אולי במקום לנסות ולהיות כמה שיותר אותנטיים (מה שזה לא אומר), עדיף לנו לנסות לבחור את אופן הפעולה שמרגיש לנו הכי נכון, הכי תואם את הערכים שלנו באותה הסיטואציה. האם ההתנהגות מובילה אותי כלפי הערכים שלי, או מרחיקה אותי מהם? 

לסיכום, אולי עדיף פחות להתעסק בשאלה “האם אני אותנטית?” ויותר בשאלה “איך אני רוצה להיות?” גם אם בהתחלה זה לא ירגיש טבעי, עם הזמן, ההליכה בכיוון הדברים המשמעותיים לנו, תרגיש לנו יותר ויותר אותנטית. בינתיים, כדאי לשמור על מידה של קבלה גם לרגעים שבהם אנו מרגישים פחות אותנטיים. אולי יש גם בהם משהו אמיתי שיכול להיות מעניין ללמוד על עצמנו. 

מה אתם חושבים? האם לדעתכם יש דבר כזה “אני אותנטי?” אם אתם חושבים שכן, שתפו בתגובות. אם אתם חושבים שלא, שתפו בתגובות!  

מקורות 

1. Bono, J. E., & Vey, M. A. (2007). Personality and emotional performance: Extraversion, neuroticism, and self-monitoring. Journal of occupational health psychology, 12(2), 177. 
2. Tackman, A. M., & Srivastava, S. (2016). Social responses to expressive suppression: The role of personality judgments. Journal of personality and social psychology, 110(4), 574. 
3. Avolio, B. J., Gardner, W. L., Walumbwa, F. O., Luthans, F., & May, D. R. (2004). Unlocking the mask: A look at the process by which authentic leaders impact follower attitudes and behaviors. The leadership quarterly, 15(6), 801-823. 
4. Fite, R. E., Lindeman, M. I., Rogers, A. P., Voyles, E., & Durik, A. M. (2017). Knowing oneself and long-term goal pursuit: Relations among self-concept clarity, conscientiousness, and grit. Personality and Individual Differences, 108, 191-194. 
5. Merdin-Uygur, E., Sarial-Abi, G., Gurhan-Canli, Z., & Hesapci, O. (2018). How does self-concept clarity influence happiness in social settings? The role of strangers versus friends. Self and Identity, 1-24. 
6. Goldin, Philippe R., Kateri McRae, Wiveka Ramel, and James J. Gross. “The neural bases of emotion regulation: reappraisal and suppression of negative emotion.” Biological psychiatry63, no. 6 (2008): 577-586. 
7. Vohs, K. D., Baumeister, R. F., & Ciarocco, N. J. (2005). Self-regulation and self-presentation: regulatory resource depletion impairs impression management and effortful self-presentation depletes regulatory resources. Journal of personality and social psychology, 88(4), 632.